הרבה זמן לא כתבתי כאן.
אני חושבת שהסיבה העיקרית היא שלא היה לי זמן לעצור ולנוח.
כתיבה היא זמן של סיכומים ולי עוד לא היה זמן לסכם.
שנת 2012 היתה שנה סוערת, רבת התרחשויות, הבנות, שינויים ונקודות קיצון.
זו היתה שנה של אמת. של קילוף שכבות מעכבות ושל חיזוק הבסיס שלי.
חיזוק המהות הפנימית שלי.
כשפתחתי את הבלוג הזה ביקשתי אומץ ותשובות.
חיפשתי דרך להגיע לאיחוד.
איזה איחוד אתם בטח שואלים?
איחוד בין הדמות הציבורית שלי (או לפחות הדמות שאני חושבת שהיא הדמות הציבורית שלי) לדמות הפנימית.
כל כך רציתי אומץ, כל כך רציתי להיות מסוגלת להגיד את האמת שלי, כל כך רציתי להפגין בחוץ את מי שאני.
רק אני, בלי מסיכות.
קינאתי באנשים שמסוגלים ללכת נגד הזרם.
קינאתי באנשים שמסוגלים להתבטא גם בחריפות אם צריך ובלי להתנצל.
ואז הגיעה שנת 2012, שאפשרה לי להסיט את הזרמים. לראות מעבר להם.
ולאט לאט הצלחתי להפריד ביני לבין הזרמים. לדעת מה שלי ומה לא.
מי אני ומה הסביבה.
וכמו שצפיתי זה פתאום לא קשה כל כך. אפילו די פשוט.
אני מקבלת את השינוי בברכה.אני מקבלת את האנרגיות החדשות.
ברוכה הבאה שנת 2013. אני מוכנה!
אני חושבת שהסיבה העיקרית היא שלא היה לי זמן לעצור ולנוח.
כתיבה היא זמן של סיכומים ולי עוד לא היה זמן לסכם.
שנת 2012 היתה שנה סוערת, רבת התרחשויות, הבנות, שינויים ונקודות קיצון.
זו היתה שנה של אמת. של קילוף שכבות מעכבות ושל חיזוק הבסיס שלי.
חיזוק המהות הפנימית שלי.
כשפתחתי את הבלוג הזה ביקשתי אומץ ותשובות.
חיפשתי דרך להגיע לאיחוד.
איזה איחוד אתם בטח שואלים?
איחוד בין הדמות הציבורית שלי (או לפחות הדמות שאני חושבת שהיא הדמות הציבורית שלי) לדמות הפנימית.
כל כך רציתי אומץ, כל כך רציתי להיות מסוגלת להגיד את האמת שלי, כל כך רציתי להפגין בחוץ את מי שאני.
רק אני, בלי מסיכות.
קינאתי באנשים שמסוגלים ללכת נגד הזרם.
קינאתי באנשים שמסוגלים להתבטא גם בחריפות אם צריך ובלי להתנצל.
אבל לא הצלחתי ללכת בדרכם. היו יותר מידי זרמים בסביבה. זרמים שאני אולי יצרתי, או שאפשרתי להם לסחוף אותי איתם.
ואז הגיעה שנת 2012, שאפשרה לי להסיט את הזרמים. לראות מעבר להם.
ולאט לאט הצלחתי להפריד ביני לבין הזרמים. לדעת מה שלי ומה לא.
מי אני ומה הסביבה.
וכמו שצפיתי זה פתאום לא קשה כל כך. אפילו די פשוט.
אני מקבלת את השינוי בברכה.אני מקבלת את האנרגיות החדשות.
ברוכה הבאה שנת 2013. אני מוכנה!
