"כל אחד מאיתנו הינו למעשה רעיון השחף הגדול, הוא רעיון החופש הבלתי מוגבל" היה ג'ונתן אומר בערב על החוף, "והטיסה המדוייקת מהווה שלב בהתקדמותכם לקראת ביטוי טבעכם האמיתי. עלינו להרחיק מעלינו את כל המגביל אותנו. לכך מכוונים אימוני יתר המהירות, המהירות האיטית, תרגילי האווירובטיקה..."
...ותלמידיו היו נמים את שנתם, תשושים מטיסות היום. הם אהבו את האימונים, כיוון שאלה היו מהירים ומרתקים והשביעו את רעבונם ללמוד, שגדל מדי שיעור בשיעור. אך אף אחד מהם, אף לא פלטשר לינד השחף עצמו, לא למד להאמין כי מעופן של מחשבות עשוי להיות ממשי ממש כמעופן של רוח ונוצה.
"גופכם כולו, מקצה כנף עד קצה כנף" היה ג'ונתן אומר בהזדמנויות אחרות, "אינו אלא מחשבתכם, בצורה אותה מסוגלים אתם לראות בעין. נתקו את כבלי מחשבתכם, וניתקתם אף את כבלי גופכם..."
מוקסמת מהספר הזה ניסיתי כל ילדותי לעופף ולהתעתק ממקום למקום בכח המחשבה.
ונחשו מה? זה לא הצליח.
אבל אני לא התייאשתי. המשכתי להאמין. והמשכתי לצרוך ספרות של ניסים. לראות שידורים חיים של אורי גלר ולנסות יחד איתו לכופף כפיות ולעצור שעונים. אבל למרות כל הנסיונות והאמונה הלא מתפשרת עדיין הפגנתי יכולות עלובות במיוחד בתחום.
מה שלא הפריע לי בשום פנים ואופן להמשיך ולהאמין שיום יבוא וזה יקרה.
אחרי הכל "השחף המגביה עוף הוא זה המרחיק ראות"
אז אולי כל מה שהייתי צריכה הוא פרספקטיבה? עוד כמה שנים בעולם הזה? או לפגוש את המורה הנכון?
אולי. מזל שהייתי בסך הכל בת 13. אז היו לי עוד לא מעט שנים של נסיונות על הכוכב הזה!
...ותלמידיו היו נמים את שנתם, תשושים מטיסות היום. הם אהבו את האימונים, כיוון שאלה היו מהירים ומרתקים והשביעו את רעבונם ללמוד, שגדל מדי שיעור בשיעור. אך אף אחד מהם, אף לא פלטשר לינד השחף עצמו, לא למד להאמין כי מעופן של מחשבות עשוי להיות ממשי ממש כמעופן של רוח ונוצה.
"גופכם כולו, מקצה כנף עד קצה כנף" היה ג'ונתן אומר בהזדמנויות אחרות, "אינו אלא מחשבתכם, בצורה אותה מסוגלים אתם לראות בעין. נתקו את כבלי מחשבתכם, וניתקתם אף את כבלי גופכם..."
מוקסמת מהספר הזה ניסיתי כל ילדותי לעופף ולהתעתק ממקום למקום בכח המחשבה.
ונחשו מה? זה לא הצליח.
אבל אני לא התייאשתי. המשכתי להאמין. והמשכתי לצרוך ספרות של ניסים. לראות שידורים חיים של אורי גלר ולנסות יחד איתו לכופף כפיות ולעצור שעונים. אבל למרות כל הנסיונות והאמונה הלא מתפשרת עדיין הפגנתי יכולות עלובות במיוחד בתחום.
מה שלא הפריע לי בשום פנים ואופן להמשיך ולהאמין שיום יבוא וזה יקרה.
אחרי הכל "השחף המגביה עוף הוא זה המרחיק ראות"
אז אולי כל מה שהייתי צריכה הוא פרספקטיבה? עוד כמה שנים בעולם הזה? או לפגוש את המורה הנכון?
אולי. מזל שהייתי בסך הכל בת 13. אז היו לי עוד לא מעט שנים של נסיונות על הכוכב הזה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה