מה אני כבר יודעת?

טור שלישי ואחרון בסדרת הקטעים מסדנת ההתמקדות (ולקוראי המתוסכלים שסולדים מפואטיקה מאז השיעורים המשמימים עם המורה חלי בתיכון, אני מתנצלת מראש :-))

אני יודעת מה הצעד הבא? התחושה המורגשת בתוכי יודעת! ואני?
מה אני כבר יודעת?

לנשום, לצחוק, להיות.
לבכות, לכעוס, לבעוט.
לאהוב, לשמוח, לרגוז.
לחלום, לדמיין, לנשק.
לחבק, להרגיש בעצמה, ולבכות על כתף.
להחליט החלטות, ולפעמים להתחרט.
ולצעוד אל עבר היֶש.

מה אני כבר יודעת? המון! זה ברור!
שירה, וסיפור,
מילה, ודיבור.
החלטות מהירות,
מחשבות נדירות.
ומעבר להן?
הרבה שאלות.

מה אני כבר יודעת?
מה עוד יש להוסיף?
יודעת את כל שצריך כדי להחליט.
יודעת הכל.
ויודעת בנוסף,
שהידע נמצא שם, זה שם המשחק.
לא לפחד, לצעוד בניחותא,
השאר כבר יגיע.

השאר כבר יגיע!
השאר כבר יגיע!!
וזה כבר מרגיע.

מחשבות על סבלנות ואמונה

קטע שני מתוך מטלת הכתיבה בסדנת ההתמקדות (המשך של הטור הקודם).
ושוב באותו מצב רוח פיוטי, באותה כתיבה מתוך זרם תודעה:

סבלנות ואמונה. את שתי התכונות האלו קשה לי לגייס. לפעמים אני שוכחת שיש לי אותן. ודווקא הן כל כך נדרשות לי בהתמקדות.

אולי זו ההתמקדות שפתחה אותי אליהם, וגרמה לי לחוות אותן ביום יום?
בלי סבלנות ובלי אמונה בעצמי, בתהליך - שינוי לא יקרה.
ואצלי הרי קורים שינויים.
אם אני מאמינה בתהליך ההתמקדות, אני צריכה להיות מסוגלת להאמין בתהליכים גדולים יותר, בתהליכי החיים.

אבל זו כבר קפיצה מורכבת מידי עבורי, והיכולת שלי להפנים ולהתמיד משתנה.

סבלנות ואמונה - האם זה המפתח לעולם אחר? שפוי יותר? שלם יותר?

עם קצת סבלנות אולי אגלה את זה בקרוב.
אני מאמינה שזה אפשרי :-)

שיר הלל לתחושה המורגשת

אכן כן, נחה עלי רוח פיוטית  - אני מתנצלת מראש :-) מצרפת לכם כתיבה הישר מזרם התודעה שלי, לא ערוך, נכתב כחלק ממטלה בסדנת התמקדות עם מורה מדהימה שאני מאוד אוהבת:

תחושה מורגשת - רבדים, עומק אפשרויות.
עצב - יושב בגרון, סוחט אותי לכדי בכי.
יש בי עצב שמסרב לעזוב, הוא רוצה שאבכה. זה הביטוי אליו הוא שואף.

תסכול - יושב בנשימות, קצובות, כעוסות, ללא יכולת להגיע לפורקן.
כמו שיר ללא פואנטה, שמושר על ידי משורר אכזר.

פאניקה היא כבר סיפור אחר - עמומה, קטלנית ונבזית. אוחזת את מה שלא הצליח להתחמק לכדי כדור קרח אימתני.

וידיעה? היא לא תחושה, היא פשוט שם, מעבר לתחושות, ממתינה להתגלות. במרחב של אור, של הבנות, של מילים וכח. מרחב של התגשמות, ושל אָין.
מהי הידיעה?
זה אותו ביטחון שאי אפשר לתפוס במילים, או בתחושה, או ברגש.
ביטחון שמגיע אחרי שחוויתי את כולם, הקשבתי, ושחררתי.
סוף!

התמקדות - כלי שהוא מתנה

זכיתי להכיר את ההתמקדות. שיטה מדהימה, שהיא בעצם נתיב מהיר ונעים אל נבכי הנפש.
בעזרת תחושות מורגשות, הרבדים הרגשיים שלהן והתובנות שעולות מהן אפשר להרגיש כמו אחרי מסאג' רקמות עמוק לנפש. כן, מסאג' לנפש. משחרר ומחייה. זו התחושה שעוטפת אותי אחרי כל מפגש התמקדות.
ויחד איתה מופיעה בכל פעם הפתעה. הפתעה מכך שעלה משהו למרות שחשבתי שהכל רגיל. הפתעה מעומק התובנות והתחושות והרגשות שנמצאים בתוכי ומחכים ליחס. הפתעה. והכרת תודה. ופליאה עמוקה.
לכל מי שרוצה להכיר את עצמו קצת יותר אני ממליצה בחום לחוות התמקדות. תתפלאו כמה יופי יש בתוככם ואולי גם כמה עצמה יש בכם כדי לשחרר ולהכיל את כל מה שמשווע להתבטא.

בהצלחה קוראים יקרים שלי.
אני שולחת לכם הרבה אהבה מהשפע שקיים סביבנו ובתוכנו.
הרבה אהבה...

ולמי שמתעניין אני מצרפת קישור לאתר של התמקדות פנימה - אצל נוגה המדהימה