שיר הלל לתחושה המורגשת

אכן כן, נחה עלי רוח פיוטית  - אני מתנצלת מראש :-) מצרפת לכם כתיבה הישר מזרם התודעה שלי, לא ערוך, נכתב כחלק ממטלה בסדנת התמקדות עם מורה מדהימה שאני מאוד אוהבת:

תחושה מורגשת - רבדים, עומק אפשרויות.
עצב - יושב בגרון, סוחט אותי לכדי בכי.
יש בי עצב שמסרב לעזוב, הוא רוצה שאבכה. זה הביטוי אליו הוא שואף.

תסכול - יושב בנשימות, קצובות, כעוסות, ללא יכולת להגיע לפורקן.
כמו שיר ללא פואנטה, שמושר על ידי משורר אכזר.

פאניקה היא כבר סיפור אחר - עמומה, קטלנית ונבזית. אוחזת את מה שלא הצליח להתחמק לכדי כדור קרח אימתני.

וידיעה? היא לא תחושה, היא פשוט שם, מעבר לתחושות, ממתינה להתגלות. במרחב של אור, של הבנות, של מילים וכח. מרחב של התגשמות, ושל אָין.
מהי הידיעה?
זה אותו ביטחון שאי אפשר לתפוס במילים, או בתחושה, או ברגש.
ביטחון שמגיע אחרי שחוויתי את כולם, הקשבתי, ושחררתי.
סוף!