הקדמה

לא נסעתי להודו, ולא לקחתי סמים, לא חוויתי התגלות בפיגוע תופת ולא נוצלתי מינית.
לא עברתי ילדות קשה או משבר פסיכוטי.

אני כמעט מתביישת להודות, אבל חוויתי ילדות רגילה לחלוטין, כמעט משעממת, באחת מערי הלווין של תל אביב.
והחיים לא סיפקו לי שום תירוץ סביר להתחיל במסע החיפוש שבו אני נמצאת.
מסע לחיפוש משהו אחר, נשגב, מיוחד עטוף בתקווה לגלות את ארץ הפלאות של עליזה, ממש פה - בישראל.

ברגע האחרון, דקה לפני שריקת הפתיחה של החיים הבוגרים, הם סיפקו לי משהו - הריון מזעזע שהסתיים מוקדם וטיפולי פוריות מייאשים ואינסופיים. אפשר לנשום לרווחה, עכשיו קיבלתי אישור רשמי מהחברה ומהמשפחה ללכת לחפש את עצמי, להירגע, ולשוטט בחנות הממתקים הענקית של סדנאות הרוח למיניהן והעידן החדש.

אחרי שנים של שיטוט, אני מרגישה מספיק בנוח לפתוח בלוג בשם בדוי :-)

בקיצור, יש עוד הרבה עבודה לפנינו...
עד הרגע שאצליח לומר את שמי ולהודות בפה מלא שיש פה משהו אמיתי, ושאני מאמינה שאוסף התיאוריות שאספתי בחנות הממתקים הזו הן לא רק הזיות או שברי חלומות אלא אמת.

ועד אז, אני אמשיך לכתוב בשם בדוי ולשתף אתכם במסע המופלא שלי. מסע שאלי תסכימו להפוך בו למלווי הנאמנים!